ניר אקרמן. צילום: באדיבות אקרמן

זה קרה ביום שישי האחרון בשעות הבוקר: ניר אקרמן (54), שמתגורר בשכונת נווה אפק הצבאית, הגיע כהרגלו למרכז הכושר "הולמס פלייס" בראש העין. בעת שהיה על ההליכון הוא קיבל לפתע התקף לב, איבד את הכרתו, ורק בזכות טיפול מהיר ואיכותי של מדריכת הכושר מורן חן ואנשי צוות נוספים שעובדים במקום חייו ניצלו.

אקרמן, סמנכ"ל כספים בחברת הייטק במקצועו, מספר: "אני עושה ספורט באופן קבוע הרבה מאוד שנים. באופן שגרתי אני הולך למועדון הולמס פלייס כדי לעשות תרגילי כושר. התחלתי לרוץ על ההליכון. באיזשהו שלב הרגשתי כאב בחזה. הצלחתי לעצור את ההליכון, הרגשתי שאני חייב לשבת. ישבתי על ההליכון. זה למעשה הזיכרון האחרון שלי מחדר הכושר. הזיכרון הבא שלי הוא מתוך האמבולנס כשאני רואה את צוות האמבולנס מנסה לדבר איתי.

"מהצלבה עם הרבה מאוד אנשים שהיו שם, התמוטטתי על ההליכון. מייד קפצו עליי והתחילו לעשות לי עיסוי בלב. במקביל, מישהו מצוות חדר הכושר (מורן חן, כפי שנראה בהמשך) רץ והביא את מכשיר הדפיבלירטור מחדר הכושר. הם העלו את המכשיר.

"למיטב הבנתי מורן חיברה אליי את המכשיר. זה מכשיר שהחזיר לי את הנשימה ואת הדופק. אבל זה לא החזיר ליותר מדי זמן, כי איבדתי שוב את הנשימה והדופק. הורידו אותי מההליכון ובחור בשם אלון עשה לי עיסוי לב יותר משמעותי והצליח להחזיר את הנשימה והדופק. בשלב הזה הגיע צוות האמבולנס, הכניסו לי כדור לפה שהייתי צריך ללעוס ופינו אותי לאמבולנס ומשם טיפול נמרץ לב בבילינסון. הורידו אותי לצנתור מיידי, היתה לי חסימה של 90% בעורק ראשי.

אקרמן מוסיף: "מה שהדגישו לי מאוד בבית החולים זה שהטיפול המיידי בשטח היה טיפול ברמה מאוד גבוהה, גם מהיר וגם איכותי וזה מה שהציל אותי למעשה. זה התקף לב שהתפתח לדום לב. בזכות הטיפול המיידי בשטח גם הלב וגם שריר הלב לא נפגעו. הצנתור שפתח את ההיצרות בעורק החזיר אותי למצב בריא לחלוטין. אני רוצה להודות לכל הצוות הנפלא של הולמס פלייס שהציל את חיי".

תחזור שוב לעשות כושר?

"אני אחזור לחדר הכושר. זה קרה בהפתעה מוחלטת. אני בן אדם ספורטיבי כל החיים שלי, לא מעשן, מודע לעצמי, בלי רקע משפחתי של מחלות לב. אני האדם האחרון שיכולת לחשוב שזה יקרה לו. הייתי תוך כדי ריצה וברגע שמגיעים למאמצים גדולים הלב עובד יותר חזק".

מורן חן. הצילה חיים. צילום: מתוך הפייסבוק

מורן חן (33), מדריכת כושר במקצועה, הגיעה לעוד משמרת שגרתית במרכז הכושר "הולמס פלייס" בראש העין. היא לא תיארה לעצמה מה יקרה במהלך המשמרת שלה.

מורן מתגוררת בחצי השנה האחרונה בראש העין הוותיקה ובמקור היא מפתח תקוה. "היתה לי שיחה עם אחד המאמנים וכשסיימנו לדבר הסתובבתי וראיתי אותו שוכב על ההליכון", היא מספרת. "ניגשתי אליו כדי לראות אם הוא בסדר. ראיתי שהוא לא עונה, בדקתי לו דופק בצוואר וביד וראיתי שהוא במצב לא טוב. מייד קראתי לאחד העובדים כדי שיזמין לו מהר אמבולנס. בזמן הזה אני ניסיתי להחזיר אותו להכרה ולראות אם הוא מגיב לי. הוא עוד היה קצת בהכרה".

מה עשית ברגעים הקריטיים האלה?

"ברגעים האלה, כשניסיתי להבין מה קורה, הגיעה אחות שהתחילה לעשות לו עיסויים. רצתי מייד להביא דפיברילטור מהמשרדים למטה. הורשתי אותו מההליכון בזמן שהאחות עדיין עזרה עם העיסויים, חיברתי אותו עם המדבקות ופעלתי לפי ההנחיות. המכשיר הזה מדבר ומסביר כל רגע מה צריך לעשות. לשמחתי תוך כדי הרגשתי שחזר לו הדופק".

היו אנשים מסביב בזמן הדרמה הזאת?

"אשתו היתה שם ועוד אנשים רבים. מסתבר שהוא עשה ריצה, התחיל להרגיש לא טוב, התיישב ואז הוא נשכב. כל העניין הזה לקח כ-15 דקות עד שמד"א הגיע ופינה אותו לבית החולים. הייתי כל הזמן איתו ולא עזבתי לרגע".

כמדריכת כושר עברת בעבר קורס עזרה ראשונה?

"כל שנתיים אנחנו עוברים ריענון. אני עובדת כארבעה חודשים בהולמס פלייס ולפני כן שבע שנים כמדריכת כושר".

קרה לך פעם מקרה דומה?

"מעולם לא קרה לי. שאלו אותי איך נשארתי בקור רוח, אמרתי שזה כנראה אופי. הוא עבר שני צנתורים בבילינסון, היה מאושפז ועכשיו לשמחתי הרבה הוא בסדר".

נפגשת איתו מאז המקרה?

"דיברתי עם אשתו טלי שהודתה לי ולכל הצוות שפעל איתי כדי להציל אותו. כנראה שהם יבואו למשמרת הקרובה שלי".

טלי, אשתו של ניר, סיפרה: "אנחנו כבר בבית, מצבו טוב. זה הודות לטיפול המקצועי והמהיר שניתן במקום על ידי אנשי הצוות. היו שם אנשים מצויינים, כולל מורן, ואנחנו רוצים להודות להם".