תמר שירי. צילום: ריאן

במשך שנים ארוכות תמר שירי סבלה מאלימות קשה בתוך ביתה: זה החל עם אב אלכוהוליסט ואלים והמשיך במערכת יחסים קשה עם בעל שפגע בה ובילדיה לאורך שנים. לפני 18 שנה, בגיל 30, לאחר שהתגרשה והצליחה לצאת ממעגל האלימות, היא יצאה מחוזקת מתמיד והפכה לפעילה למען נשים מוכות, בהן תמכה במאבקן כנגד הגברים האלימים.

אלא שאז קיבלה הקריירה המקצועית שלה תפנית מפתיעה. לפני חמש שנים, לאחר שנחשפה גם לעולמם של הגברים המכים וניסתה להבין אותו, גילתה שירי לדבריה כי גם הגברים עצמם זקוקים לסיוע, והחליטה להקים את עמותת "בשבילך", שנועדה לתמוך בגברים, שלטענתה זוכים ליחס מפלה מכל המערכות: "התוודעתי לעולם של רגשות ומצוקות שלא באו לידי ביטוי".

ללא כל תמיכה כלכלית ובהתנדבות מלאה, פועלים שירי וחברי העמותה ממקום מושבם הצנוע ברחוב ז'בוטינסקי 4, סמוך לכיכר השוק. הם מספרים שסייעו ליותר ממאה גברים בשנה האחרונה. "גברים נעדרים פתרונות ואוזן קשבת. אנחנו פה בשביל לעזור להם. אנחנו רוצים לעצור את זה לפני שזה מגיע לאלימות ולמשטרה".

להקשיב להם

"אנחנו מעין חדר מיון ראשוני שקולט את השבר והתסכול בתא המשפחתי", מסבירה שירי את תפיסת עולמה. עמותת "בשבילך" שבראשותה מפנה את הגברים האלימים שפונים לעזרה לעורכי דין, עובדים סוציאליים, מומחים וסדנאות - אבל קודם כל מספקת להם אוזן קשבת. "תמיד ישר חושבים עליי שאני אנטי־נשים, וזה בכלל לא נכון. סיוע ישיר לגברים נעשה כדי להציל גם את הנשים. זו נישה חדשה שהתפתחה".

שירי התחילה, כאמור, כפעילה למען נשים במעגל האלימות, ורק כאשר נחשפה גם לעולמם הפנימי של הגברים המכים, החליטה לפעול למענם במקביל: "בתוך מערכות המשפט, בתי הדין הרבניים ותחנות המשטרה, כולם למעשה אוטומטית נגד הגבר, וזה יוצר המון בעיות. זה מביא לאלימות במשפחה, זה מביא לדיכאונות וזה מביא להתאבדויות. אנשים לא מבינים שגם גברים זקוקים לסיוע. גם כשהם פונים לסיוע, הוא לא זמין להם כל הזמן".

איך מסייעים להם?

"קודם כל, מקשיבים להם. כל צד צריך את הסיוע שלו. כמו שלנשים יש את העמותות שמסייעות להן, קיימת אוכלוסייה גדולה ושלמה, שנעדר קולה, והמון מהזכויות החוקיות שמגיעות להם פשוט נמחקות. יש צוי הרחקה אוטומטיים ותלונות שווא שכלל לא נבדקות. גברים נשארים בלי בית ובלי כסף ונשארים חסרי תקווה".

מה המטרה של העמותה?

"אנחנו רוצים לשנות את הסטיגמה של "גבר אלים". לא תמיד מדובר רק בגבר אלים, אלא בסיטואציה בעייתית בתוך המשפחה. גם גבר אלים גדל לתוך הסיטואציה הזאת וכנראה ינק את זה, והוא יכול להפסיק. כמו עישון, כמו אכילה מופרזת. גברים כן בוכים בלילה, הם כן נשברים. המטרה שלנו זה להנמיך את הלהבות ולהכניס הליכים טיפוליים".

מאיפה הם מגיעים אליכם?

"בעיקר מפה לאוזן ודרך האינטרנט, כשהם מחפשים סיוע בגוגל. הרבה פעמים הם קוראים על העמותה ומתפלאים לגלות שהמנכ"ל היא אישה או מופתעים כשהם מתקשרים לפה, ואישה עונה להם. הם מצפים שהמנכ"ל יהיה גבר, אבל חשוב לי לשמוע אותם ולהבין מה המצוקות שלהם. אין עוד גופים כמונו כי הכל מרוכז לכיוון נשים".

זה עוזר להם?

"הם פותחים את המצוקה שלהם. קשה להם לשחרר את הכאב. מישהו אמר לי: "וואו, כמה זמן לא הקשיבו לי". הם הופכים יעילים והורים מתפקדים יותר אחרי שהם מקבלים מאיתנו כלים. יש אנשים שמשתקמים ורואים תוצאות. יש לי בחור שדיברתי איתו ואמר לי שהוא לא רוצה לחיות. שיחת טלפון של שעה שיפרה את המצב שלו. גבר אחר אמר לי שהוא הפך אבא יותר טוב לילדים שלו, ושפעם ראשונה הוא אמר לאמא שלו שהוא אוהב אותה וחיבק אותה. זאת לא אבקת קסם, פשוט הקשבתי לו".

תמר שירי עם חברי העמותה. צילום: ריאן

הורג מבפנים

אחד הגברים ששירי מדברת עליהם הוא א', שמספר כי פנה לעמותה אחרי ששני שוטרים דפקו על דלתו בטענה שאיים על בת הזוג שלו - דבר שהוא טוען, שלא קרה מעולם. "היא אמרה שהיכיתי אותה. היא מעשנת סמים, מטופלת בבריאות הנפש ומסובבת את כל הרווחה על האצבע. כולם לצידה".

מה עשו לך?

"לקחו אותי לחקירה. היא הוציאה אותי מפלצת וישר החליטו שאני עצור. שמו אותי במעצר בית אצל אמא שלי ונתנו לי צו הרחקה לשבועיים מהבית, והיא בינתיים לקחה את הילדים והלכה למקלט לנשים מוכות. ברווחה אומרים שבית משפט יכול להחזיר לי את הילדים. אבל עוד שבוע הם יוצאים לפגרה. מתי אני אראה את הילדים שלי? משחקים איתנו כמו כדור. ביורוקרטיה מייאשת ואתה רוצה להתפרץ, אבל אם תתפרץ, זה גול עצמי כי יגידו שאתה אלים".

איך הגעת לעמותה?

"אחרי מעצר הבית התקשרתי לעמותה, ששמעתי עליה מידידה. תמר ענתה וישר עזרה לי והיא תומכת בי גם היום. היא מפנה אותי לרופאים, פונה לרווחה ועוזרת ומדריכה אותי מה לעשות".

איך אתה מתמודד?

"אני מסתכל על כל האבות המסכנים, שצריכים לעבור את החוויה הזאת ולהתמודד איתה. לא לכל אחד יש עור של פיל. יש כאלה שהיו רוצחים, נופלים לאלכוהול, מתאבדים. יש לי מזל שיש לי חברים ואנשים שאוהבים אותי. יש עוד מלא גברים במצב שלי".

דיברת עם הילדים שלך?

"בשיחות הבודדות שיש לנו, הם בוכים ושואלים: 'אבא אתה אוהב אותנו?'. זה הורג אותי מבפנים".

מאבא לבן

שירי מספרת שהרבה פעמים ההורים שוכחים שלמעשיהם יש השלכות קשות על הילדים: "הם הופכים אובדניים, דכאוניים. אנחנו רוצים לעצור את זה לפני. ברגע שאתה מעצים צד אחד ומחליש את האחר, זה מתכון לצרות. אנחנו רוצים למנוע את ההגעה של הגבר למשטרה. התפיסה הרווחת היא שגבר לא זקוק לעזרה, אלא אם כן הוא הגיע לתחתית, כי אין מספיק מודעות ושיח ציבורי בנושא".

מה מביא גבר להשתמש באלימות?

"אצל רבים זה עובר מאבא לבן. זה קורה הרבה פעמים בתקופה זוגית שבה מתחיל מתח, ברגע שאחד הצדדים רוצה להיפרד. עד הפרידה הסופית יש תקופה שבה גרים ביחד תוך ניהול הליכים בבית משפט. זאת תקופת מתח מאוד מאוד קשה. יש הרבה גברים שהאישה העלילה עליהם בתלונות שווא והרחיקה אותם מהילדים. ובתוך כל זה הילדים חשופים, והמשטרה מרחיקה באופן אוטומטי את הגבר כי המערכת מוטית לטובת נשים באופן לא שוויוני. לשוטר בכלל אין את הכלים לבדוק את זה. ואז גבר רואה שכולם נגדו, מבחינתו כולם עוינים. הוא לא רואה את הילדים, רואה שהכול סביבו מתפרק ומגיעה האלימות".

איך את מרגישה כשאת מגנה על גבר אלים?

"זה קשה, אבל אני לא התליין ולא השופט. אם נעניש את הגברים זה לא יעזור לאף אחד. מישהו פעם שאל, 'מה נעשה למען הגבר לפני מקרי רצח'? הערך של חיי אישה והערך של חיי גבר הם אותו הדבר".

יש גברים שלא תסייעו להם?

"אנחנו לא נתעסק עם נרקומנים ומכורים שזקוקים קודם כל לתהליך ריפוי וגמילה. יש גם בעיות נפשיות מאוד מאוד קיצוניות שזה לא בתחום העיסוק שלנו".

למה דווקא בפתח־תקוה?

"בזכות שלום קוטלר, שהיה חבר מועצה הרבה שנים והוא יו"ר עמותת 'קדימה'. הוא הצטרף אליי לפני שלוש שנים ועזר לי לקדם את העניין. עברתי המון התנגדויות בכל מיני ערים כי תפסו אותי כחריגה. ראשי ערים חשבו שאם יקימו מרכז כזה אצלם, אז העיר תיתפס כאלימה. לכולם היה מה להגיד אבל אף אחד לא הושיט יד כדי להקשיב למה שאני אומרת. אנחנו בדיבורים להקמת מעון לגברים בפתח־תקוה".

שירי, תושבת גבעת שמואל ואם לארבעה, מודה שחלק ניכר מהדלק שמניע אותה נובע מסיפור חייה הקשה, בין היתר מהחיים לצד בן זוג אלים. "לא ראיתי שאני מתחתנת עם בן זוג שמאוד דומה בדפוסים שלו לאבא שלי. כשהוא התחיל להכות את הילדים התפכחתי והבנתי שאני ממחזרת את סיפור חיי. כואב לי שאמא שלי נפטרה וראתה את הנישואים האומללים שלי. כשהיא נפטרה אמרתי לעצמי שהיא הלכה לנוח ולא תצרח ולא תבכה יותר, ושאעשה כל מה שאני אוכל, כדי למנוע את האלימות כלפי נשים אחרות. זה הכל לזכרה".

איפה את היום?

"העבודה בשטח נתנה לי המון כוחות. אני מסיימת עכשיו תואר ראשון בקרימינולוגיה ועשיתי קורסים וסדנאות רבים בתחומי המשפחה. אני מקיימת הרצאות וסדנאות בבתי ספר למשטרה. יש לנו עוד הרבה עבודה. אנחנו רק בתחילת הדרך".