עמיר כהן ז"ל במהלך העבודה. צילום: באדיבות דוברות בית החולים בילינסון

עמיר כהן ז"ל, אב לשלושה ילדים שעבד כמפעיל רנטגן ו-CT בבית החולים בילינסון בפתח תקוה, יצא לרכיבה על אופניו ביום שישי האחרון, ממנה הוא לא חזר.

כהרגלו, יצא עמיר לעוד רכיבת כביש, אלא שבאותו בוקר הוא נפגע קשה בתאונת דרכים על ידי רכב פרטי, סמוך למחלף קסם (ראש העין מזרח). הוא הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים וחברים רבים שנותרו המומים וכואבים.

עמיר, אשר היה בשנות הארבעים לחייו, היה מסור מאוד למשפחה ולעבודה שלו. "הוא תמיד דאג לכולם, לפני הכל. שני האחים שלו מתגוררים בחו"ל אז הוא תמיד דאג וטיפל בהורים". כך סיפר הבוקר אבירם ויזל, חברו לעבודה ואחראי מערך ה-CT בבית החולים.

"בכלל, הוא היה מספר לנו המון על המשפחה, על אשתו ועל הילדים, הוא היה אדם מאוד פתוח. היה להם טקס קבוע, לפני שהוא היה יוצא מהבית, שכלל מלא נשיקות וחיבוקים. ביומיום אנחנו כל כך עמוסים וממהרים שאנחנו לא עוצרים לרגע לתת את תשומת הלב הראויה למי שאנחנו אוהבים. אבל עמיר תמיד התעקש על הטקס הזה, זה מה הטעין אותו ואת המשפחה באנרגיות להתחיל את היום".

עמיר כהן ז"ל. צילום: באדיבות דוברות בית החולים בילינסון

ידוע לך מה קרה?

"עמיר היה רוכב אופניים מקצועי, לפעמים הוא היה יוצא לרכיבות שטח, לפעמים לרכיבות כביש. זה היה חלק מהמסלול הרגיל שלו. כשהוא נפגע, הוא כבר היה בדרכו הביתה" מסביר ויזל.

איזה אדם הוא היה?

"עמיר היה 'ילד של אור', הוא נגע בכולנו עם החיוך והקסם האישי שלו. ולמרות שעבר לא מעט בחייו, הוא תמיד היה מלא באמפתיה לאחרים, אם זה לצוות ואם למטופלים. הוא השתתף בפינוי הפצועים במבצעים צוק איתן ועופרת יצוקה וראה מראות קשים מאוד, אבל למרות הכל הוא תמיד תפקד בצורה מעוררת הערצה. אם מישהו היה קצת שפוף, הוא תמיד ידע מה לומר ואיך להוציא אותו מזה ולהרים אותו.

"כולם כל כך העריכו אותו. באותו היום היתה לנו מסיבת פרידה מאחת העובדות שיצאה לגמלאות. כשקיבלנו את ההודעה על עמיר, ראית איך ממש כולם התייצבו בבית החולים ורצו להיות לצידו. גם מי שלא עבד באותו הזמן הגיע. כולם מסביב היו בטוחים ש'הנה עוד רגע הוא יוצא מזה ואומר לנו שזה סתם היה בצחוק', אף אחד לא האמין שזה הסוף.

"העיניים שלו תמיד היו מלאות באור, כשהוא היה מגיע לעבודה היית מרגיש את הנוכחות שלו ומיד זה היה מעלה לך חיוך. ביום התאונה, כשהביאו אותו לבית החולים, אני זוכר שאחד מאנשי הצוות אמר לי שהוא לא מצליח להוציא את המראה של עמיר מהראש, הוא היה נראה בלי כל פגע, אבל רק העיניים שלו, שנותרו פקוחות, היו כבויות, האור שבהן נעלם".

עמיר ומשפחתו הצעירה התגוררו בבית ביישוב אורנית ושם מתקיימת השבעה. הוא נטמן בבית העלמין נווה הדר בהוד השרון, שם גדל והתחנך.

אחד מחברי הילדות שלו כתב לו בפייסבוק: "עמיר היקר. אני לא מסוגל לכתוב עליך בלשון עבר. הכרתי אותך עם הגעתי בכיתה ו' להוד השרון ומאז הכרתי חבר אמת.

"למדנו יחד בחטיבת השחר, היינו שכנים לסביבת המגורים, וגם כשלמדנו בתיכונים נפרדים תמיד נותרנו חברים. התבגרנו ביחד, ועברנו ביחד חוויות שונות ולכל אורך הדרך בלטת בטוב ליבך וצניעותך. גם בימים פחות קלים שלי, לא פספסת אף הזדמנות לבקר לתמוך ולסייע ובמשך תקופה ממושכת תמיד ניסית לעזור להעלות חיוך ולשמח. תמיד היית הראשון לעזור".

במותו השאיר אחריו עמיר אישה ושלושה ילדים צעירים.

יהי זכרו ברוך.