פרופ' מיכאל וינגרטן בראש העין. צילום: יוסי דמארי - עיתון מוקד

בשבוע שעבר הלך לעולמו בטרם עת רופא המשפחה המיתולוגי של ראש העין, פרופ' מיכאל וינגרטן.

פרופ' וינגרטן, שנהג להסתובב על אופניים בדרך לביקורי הבית, היה אדם מוכר מאוד בראש העין. הוא התגורר בפתח תקוה וחקר בסקרנות רבה את תחום הבריאות בקרב בני העדה התימנית.

ד"ר אוה שלנק, שהכירה אותו היטב במסגרת עבודתו, מספרת על הומניסט גדול ,רופא, מחנך וחוקר דגול, שהיה מעמודי התווך של רפואה בארץ .

פרופסור וינגרטן עלה לארץ עם משפחתו מאנגליה כרופא צעיר ומיד נסע  לעבוד בבית שאן מתוך תפיסת עולם שצריך לטפל באותן אוכלוסיות שלהם  זמינות נמוכה של שירותי רפואה.

לאחר מכן עבר לראש העין על מנת לטפל באוכלוסיות נזקקות ושם הקים את  המרפאה הגדולה לרפואת משפחה שהיתה בין המרפאות האקדמיות הראשונות המוכרות להתמחות ברפואת משפחה.

ד"ר שלנק מספרץ: "הוא חינך דורות של רופאי משפחה שעבורם שימש כמודל לחיקוי מה זה רופא משפחה. רופא שרואה את החולה שלו במרכז, קודם כל כאדם  כחלק ממשפחה וקהילה כאשר ההשפעות החברתיות ותרבותיות משפיעות על בריאות וחולי".

פרט לעיסוקו הקליני חקר את  התרבות של עולי תימן והשפעה על בריאות  ופרסם ספר Changing Health and Changing Culture-The Yemenite Jews in ) Israelהעדה התימנית בישראל –תמורות תרבותיות ובריאותיות).

פרופסור וינגרטן הקים בראש העין גמ"ח תרופות על מנת לאפשר לרכוש תרופות לאותם חולים שידם אינה משגת גם את התרופות שבסל הבריאות.

"למרות תחומי העיסוק הרבים היה איש צנוע ומתעניין בכנות בבני אדם אחרים", מספרת ד"ר שלנק. "היה מבקר את החולים בביתם, או כאשר אושפזו בבית חולים ודואג שגם שם יקבלו את היחס והטיפול המיטבי.

"את ההערכה הרבה שרכשו לו החולים ניתן אולי להדגים על ידי סיפור אחד מיני רבים. כאשר צוות מרפאת ראש העין ערך פרידה לפרופסור וינגרטן עם פרישתו מהמרפאה אחד החולים שהיה  בדיוק לאחר ניתוח השתלת לב ועדיין ביחידת התאוששות צלצל לאולם על מנת להיפרד ממנו.

"תחומי העניין אקדמי של פרופסור וינגרטן היו רבים. בתחום הקליני בתחום של אתיקה וחינוך פרסם מספר רב מאוד של מאמרים. הוא היה פרופסור מן המניין וחבר בועדות רבות  ביניהם  המועצה המדעית של הסתדרות הרפואית  בישראל. היה פעמיים ראש החוג לרפואת משפחה  וראש החוג לחינוך רפואי באוניברסיטת תל-אביב.

"בשנים אחרונות התמנה למשנה לדיקן לענייני הוראה בבית הספר של אוניברסיטת בר –אילן בצפת.

חזון שלו שגם הגשים אותו היה לשלב את האקדמיה בקהילה כאשר בית הספר לרפואה  מעורב בקהילה תורם לה ולומד ממנה . כמו כן הוביל נושא של צמצום פערים בבריאות בין הפריפריה למרכז. היה גם שם נערץ על ידי הסטודנטים והסגל .

"פרט לעיסוקיו הרבים  בתחום הקליני המחקרי וחינוך היה גם תלמיד חכם, אהב ללמוד בחברותא והיה ידען גדול גם ביהדות. עם פרישתו לגמלאות  גם ניגן והיה סבא פעיל מאוד לנכדיו".

ד"ר שלנק מסכמת: "פטירתו היא אבדה ענקית למשפחתו, לתלמידיו הרבים ולחבריו ולכל מי שהתמזל לו לפגוש אותו וגם אובדן לעולם הרפואה".

תודה ליוסי דמארי על הסיוע בהכנת הכתבה.

יהי זכרו ברוך.