תכירו את עתדאל שעאר (50), תושבת מזרח ירושלים שמכירה כל פינה בראש העין בגלל שהיא נהגת האוטובוס הראשונה בעיר.

ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('32f707c8-6ead-4e9a-8a34-06f96d70186e','/File/272770',1703,true);},15],[function() {setImageBanner('32f707c8-6ead-4e9a-8a34-06f96d70186e','/File/272355',1176,true);},15]]);

נהגות אוטובוס הן עדיין מחזה לא שיגרתי בישראל. סביר להניח שנוסעי התחבורה הציבורית בראש העין נתקלו בנהגת הבלונדינית, המטופחת והחייכנית. שעאר מגיעה כל יום לראש העין היישר משכונת בית חנינא במזרח ירושלים. היא אם לארבעה ילדים בשנות העשרים לחייהם וסבתא ל-7 נכדים. בגיל 35 התאלמנה מבעלה והחליטה לצאת מהבית לקריירה חדשה על מנת לפרנס את המשפחה.

בכל יום עולה שעאר על ההגה של קו 13 הפנימי של חברת "אפיקים". היא יוצאת מפארק סיבל, דרך אזור התעשייה "לב אפק" ומשם לרחובות קיבוץ גלויות, נחל רבה, דרך מנחם בגין, משה דיין, ז'בוטינסקי ולאורך כל רחוב שבזי עד רחוב המרץ.

שעאר מגדירה את עצמה כישראלית לכל דבר: "הייתי במקומות בעולם ואני רוצה להגיד לך שאין כמו מדינת ישראל", היא אומרת. "עזבו את האגו האישי ובואו נחיה ביחד בלי שנאה". אגב, אחד מילדיה של שעאר גר בראשון לציון ונשוי ליהודייה. השלושה האחרים גרים קרוב אליה.

סיפור החיים של שעאר מרתק ויכול לשמש כעלילה לסרט טורקי. היא נישאה בגיל צעיר ולאחר מותו הפתאומי של בעלה בגיל 35, שינתה את החיים שלה מקצה לקצה . כשהיתה בת 30 נפטר בעלה ממחלת כליות קשה, לאחר שההשתלה אותה עבר לא הצליחה.

לאור המשבר הקשה שעברה, היא החליטה שהיא לא יכולה לשבת יותר בבית ושעליה להיכנס למעגל העבודה כמפרנסת היחידה. אבל שעאר לא רצתה להיות כמו כולן - היא הגשימה את חלומה והוציאה רישיון על אוטובוס. כך היא התחילה את חייה מחדש כמפרנסת היחידה במשפחה.

הנסיבות הטראגיות הובילו אותה לפתוח בקריירה חדשה או במילים שלה "לפריחה מחודשת". את החלטתה להצטרף לקורס נהיגה באוטובוס מסבירה עתדאל בכך שתמיד חלמה לעסוק בדברים טכניים. אם היתה לה אפשרות היתה נוהגת 24 שעות ביממה: "הלכתי להיות נהגת אוטובוס כי אני אוהבת לנהוג ולתת שירות. אני אוהבת את האנשים, את המקום ואת האווירה כאן בראש העין, זה פשוט עושה לי טוב. אני גם מאמינה בשוויוניות. אנחנו הנשים יכולות וצריכות לעסוק במקצועות שנחשבים גבריים".

איך את רואה את המשך הקריירה שלך?

 "הייתי רוצה להיות נהגת קטר ברכבת נוסעים וזאת השאיפה שלי כרגע".

את אישה יחידה בין הרבה גברים. כיצד מתייחסים אלייך הנהגים הגברים האחרים?

"הם מאוד מפרגנים לי ואני שמחה להיות חלק מהצוות הזה".

מה סדר היום שלך? מתי את יוצאת ממזרח ירושלים כדי להגיע למשמרת ראש העין?

"כדי להגיע לעבודה בראש העין שמתחילה ב-14:00 בדיוק, אני יוצאת בשעה 12:00 מהכפר. אני לא מתפנקת ועובדת כל יום, גם בחגים, וזאת כדי לשרת את התושבים וגם את חשבון הבנק שלי כמובן. יש המון הוצאות למשפחה בגלל המצב הכלכלי שלנו. חשוב לי לא לחסוך מילדיי כלום ורק לתת להם, שילמדו ושיצליחו בחיים. זה קשה, אבל אני לא נותנת לאף אחד להרגיש את מצבי הכלכלי. כל אחד מקבל ממני חיוך בבוקר. הנוסעים בראש העין מדהימים, מברכים לשלום, שקטים, מכבדים, שואלים בשלומי. יש לקוחות שממש מפרגנים ואומרים לי שהם סומכים עליי יותר מאשר על הנהגים הגברים".                                                               

יש נוסעים שמדברים איתך על פוליטיקה ויחסי יהודים-ערבים?

"פוליטיקה זה לחלשים. אני מאמינה בשוויון בין כולם וזה המוטו שהולך איתי כל החיים".

מה דעתך על הנהגים הישראלים?

"לנהגים בישראל אין תרבות של כבוד אחד כלפי השני. כולם נדחפים, חותכים, לא זהירים. צריך לחיות בשלום לא רק בחיים הפוליטיים אלא גם על הכביש בדיוק כמו התושבים בעיר שלכם".

ליאור סלע, מבעלי חברת אפיקים ומנהלת האגף לקידום נשים בחברה, מובילה את פרויקט ה-100 לגיוס נשים לחברה ורואה בו חשיבות רבה: "תחום התחבורה הציבורית בישראל סובל ממחסור חמור בנהגים וזוהי אחת מהבעיות המרכזיות בענף. הפנייה לקהל הנשים וגיוסן כנהגות אוטובוס לחברה יתרום הן לעליית מצבת הנהגים והן לנשים רבות שבגלל תפיסות מיושנות ומקובעות מחשבתית בחברה הישראלית, לא ראו את מקצוע נהגות האוטובוס כהזדמנות תעסוקתית. אני רואה בנהגות תוספת משמעותית וחשובה לאפיקים ומקווה לשמש מודל לחברות התחבורה הציבורית האחרות".

 

, מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו