אם רוצים להיזכר היום איך היה כאן לפני 30 שנה, רובע ו' באשדוד לא מאכזב אף פעם. תקראו לזה מגמה, תכנו את זה שימור, תגידו שזה מיתוג, זה ממש לא משנה את העובדה שאין יותר שנות ה־80 ממרכז רובע ו', עם האנשים שמסתובבים שם, הבניינים שמסביב, הבגדים, החנויות והאוכל. במיוחד האוכל.

"פלאפל דקלה". עוד שני כדורים היו פותרים את בעיית החללים שהופיעו בפיתה | צילום: אשר קשר

יש לי תחושה די מבוססת שבימים מסוימים, כשלא מפנים את האשפה, אפשר למצוא כאן על הרצפה עטיפות של נשיקולדה ופחיות אבקת זיפ. תענוג.

בחזרה לבסיס

בימים מסוימים, במיוחד בין ינואר לדצמבר, זה מרגיש כאילו יש כאן אנשים שמעולם לא יצאו מגבולות רחוב דב גור והם בטוחים לחלוטין שצבי צילקר הוא ראש העיר המכהן של אשדוד.

לי זה מזכיר שלפני שנים אחדות התגלו בג'ונגלים של כמה איים באוקיאנוס השקט כמה חיילים יפנים, בוגרי מלחמת העולם השנייה, שהסתתרו במשך יותר מחמישים שנה מפחד שייפלו בשבי בידי חיילי הצבא האמריקאי.

האמת היא שאלו שמסתתרים באופן קבוע בג'ונגל הבטון של מרכז רובע ו' הם עובדי הניקיון, שהתייאשו משלושים שנה של אשפה וקרצוף כתמים של עמבה שלא יירדו לעולם.

אבל ביום שני השבוע הרגיש לכולם קצת יותר נקי לאכול שם ארוחת צהריים, בעקבות הגשם הכבד שירד ושטף כתמי עמבה ישנים (או לפחות הסתיר אותם מתחת למעמקי השלוליות).

בחזרה לאייטיז | צילום: אשר קשר

בפלאפל התימני של דקלה היה מוכר אחד בלבד במשמרת הבוקר, והוא התמודד עם לחץ מתון שהתגבר כמו הגשם ככל שהתקרבה שעת הצהריים.

מאוד בסיסי כאן, מבחינת סלטים ורטבים, אבל ככה זה היה בשנות ה־80 ואין סיבה לשנות. סלט עגבניות, סלט מלפפונים, כרוב כבוש, חמוצים, טחינה, חריף ירוק וחריף אדום, צ'יפס וחצילים. בתפריט יש פלאפל ויש אפשרות לקבל גם סביח ופלאפל.

החצילים כאן נהדרים, קריספיים מבחוץ (האם מדובר בקמח? או שמא בקורנפלור? אני בטוח שנתקלתי בטיפ להכנה של חציל פריך בספר של רות סירקיס) ונימוחים מבפנים, הם גדולים, עשויים בשלמות, ובפעם הבאה שאהיה כאן אקח את הסביח, קרוב לוודאי.

מה שחשוב באמת

ובהחלט אהיה כאן בפעם הבאה. כל המסביב לא חשוב כשיש לך חריף טוב (כזה שמרגיש כאילו נעשה בעשייה ביתית) כמו שיש כאן, וגם פלאפלים מצוינים, מלאי טעם, פריכים מעט בחוץ ורכים בפנים ופיתות רכות, מחבקות וטעימות.

יופי של מנה, שנגמרה מהר מדי לטעמי והרגישה קצת ריקה מדי עבורי. עוד שני כדורים היו קרוב לוודאי פותרים את בעיית החללים שהופיעו בפיתה. נכון, לא חללים שמצדיקים יום זיכרון, אבל חבל.

בפעם הבאה נלך על הסביח | צילום: אשר קשר

מבחינת אופציות ישיבה, בפנים יש דלפק עם כמה כיסאות בר מול מראה, בחוץ כמה שולחנות וכיסאות נקיים למדי בהתחשב בבדידותו של המוכר היחיד, שמדלג בין הכנת הפלאפלים, הכנת המנות וחיסול החשבונות.

במבזק החדשות בטלוויזיה מדברים על הרקטה שפגעה בבית בשרון. האנשים כאן נראים כולם שווי נפש ואפילו לא מביטים על המסך כשהם ממתינים למנה שלהם.

בטח ככה זה מרגיש בשרון כשנוחתים טילים על אשדוד. כל מקום הוא אי, מסתבר, במיוחד באשדוד כשכל רובע הוא כמו אי באוקיאנוס השקט.

רק אל תגלו להם שצילקר הוא לא ראש העירייה - ואם כן, תעשו את זה לאט ובעדינות. שלא נשבור את מרקם החיים העדין שהתגלה לנו כאן.

מראה מקום:

"פלאפל דקלה", דב גור 19, אשדוד

שעות פעילות: א'-ה' 9:00-22:00, ו' 9:00-14:00

פסקול: ערוץ 13 מפציץ מבזקי חדשות על רקטות בשרון

תג מחיר: מנת פלאפל - 17 שקל, פחית קולה - שמונה שקלים; סך הכל: 25 שקל