שי שטרק, יו"ר ועד בניין באם המושבות, לא שוכח את הבוקר ההוא. "קיבלתי חום כשראיתי שלט מול הבית שלי, שמודיע על הקמת התחנה המרכזית הזמנית", הוא מספר.

"התחלתי לגשש קצת ברשתות החברתיות, נכנסתי להקלטות של ישיבות מועצת העיר והתברר לי שזה לא חלום רע. זה ממש קורה מול הבית שלי".

מה הדבר הראשון שחשבת כשראית את השלט?

"שהחיים שלנו הולכים להיהרס. פשוט כך. החיים פה בשכונה גם ככה לא קלים. אנחנו משלמים ארנונה כמו רמת אביב ג'. התחנה הזאת משולמת מהכסף של המיסים שלנו. לא הגיוני שזה מה שנקבל, שאנחנו נשלם ובתמורה יהרסו לנו את החיים. אני רוצה לראות אם ראש העירייה ברוורמן היה מעביר את התחנה הזאת מול ביתו. זה לא חוכמה לקחת החלטה גורלית ופזיזה כזאת".

הזעם של שטרק מבטא תחושות של רבים מתושבי השכונה היוקרתית, שמדברים על "זיהום אויר שיפגע בילדנו", "פקקים איומים לתושבי השכונה", "ירידה בערך הדירות" ועוד, בעקבות החלטת עיריית פתח־תקוה להקים בדרך גיסין את תחנת האוטובוסים המרכזית הזמנית של העיר, שתשרת את התושבים לפחות בארבע שנים הקרובות עד לסיום הקמת התחנה החדשה.

לנוכח ההחלטה, החליטו כמה תושבים להקים צוות פעולה, שמטרתו ביטול המעבר המתוכנן, כולל מחשבה על פתרונות חלופיים. עד כה סחפו חברי הצוות אלפי תושבים מהשכונה ומשכונות נוספות בעיר, והם מבטיחים: "אנחנו לא מתכוונים לוותר. נבעיר את העיר, נילחם על הבית שלנו בכל מחיר".

"קול זעקה"

הכל החל בחדשות טובות, דווקא. לפני כשנה התבשרו תושבי פתח־תקוה כי העבודות על התחנה המרכזית החדשה, שאושרה כבר לפני כעשור, עתידות להתחיל כבר במחצית השנה הנוכחית.

על פניה, נראה כי מדובר בהחלטה מבורכת. תחנה חדשה בעלות של 250 מיליון שקלים, שתכלול בנוסף לפעילות האוטובוסים הרגילה, גם שטחי מסחר, משרדים, דיור מוגן, בתי קפה, חניוני חנה וסע המשתלבים עם תחנת הרכבת הקלה ותחנת אוטובוס תת קרקעית. המיזם הזה אמור להפוך את פתח־תקוה לעיר מטרופולין גדולה, ובמקביל להחיות את מרכז העיר שבשנים האחרונות הפך מוזנח ומיושן.

אלא שהדרך אל הפרויקט הגדול מסבה לא מעט עוגמת נפש לתושבים המתגוררים בשכונת אם המושבות, שם עתידה לקום התחנה הזמנית, שתפעל לפחות בארבע שנים הקרובות.

התחנה המדוברת אמורה לקום ברחוב גיסין הפקוק לעייפה, כשחניון האוטובוסים ימוקם במרחק לא רב מבית הספר "חיים חפר" וממוסדות חינוך נוספים. חלק מהתושבים הזדעזעו מהמעבר ־ המתוכנן כבר בחודש אוגוסט הקרוב ־ והחליטו לפעול.

נפגשנו לשיחה עם אור שטיבלמן, יו"ר ועד מתחם one & only הממוקם בסמוך לתחנה, ליאת דדון, פעילה בוועד השכונה, שי שטרק, יו"ר ועד בניין וסידון רן, פעיל חברתי בשכונה. בשיחה עלו לא מעט חששות לגבי החיים בסמוך לתחנה המרכזית, כמו גם הצהרות לגבי עד כמה רחוק הם מוכנים ללכת עם המאבק במטרה להעביר את התחנה למקום אחר בעיר.

איך התושבים מגיבים למאבק שלכם?

שטרק: "אנשים רועשים וגועשים. הם לא מאמינים בכלל שדבר כזה יכול לקרות. פתחנו עצומה ברשת והגענו ל-1,500 חתימות תוך יומיים, שזה רק מראה כמה הנושא כאוב. בגלל שזו שכונה עם אנשים איכותיים, הציפייה היא שלא נצא למאבקים, לא נפתח את הפה שלנו ונשמור על איפוק, אבל צריכים להבין שאנחנו לא פראיירים. אפילו משכונות אחרות תומכים בנו. היו כאלו שאמרו לנו שמה שנותר לנו זה רק לברוח מפה כמה שיותר מהר, כי אנחנו הולכים לגור בתוך גיהינום. אני, לצערי, לא חושב שהם טועים".

שטיבלמן: "זה מחייב אותנו לפעול ולהקים קול זעקה".

מה הכי מפריע לכם בהקמת התחנה?

דדון: "הפקקים, כמובן. האזור הזה מאוד עמוס, והאפשרות היחידה של רבים מתושבי השכונה להגיע למוסדות החינוך של ילדיהם או לעבודה זה דרך גיסין. אם עכשיו יפציצו את הרחוב באוטובוסים, לא נוכל לצאת מהבית, ועוד לא התחלתי לדבר על זיהום האוויר, שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן שהילדים שלי וילדי השכונה ינשמו".

שטרק: "זו סכנת נפשות. מי חשב בכלל לשים חמישים אוטובוסים במקום הכי פקוק בפתח־תקוה? לי אישית לוקח קרוב לשעה לצאת מגיסין בכל בוקר. זה ייצור רעש מטורף שבוודאי יפגע באיכות החיים של התושבים ותהיה פגיעה משמעותית בערך הדירות שלנו. אף אחד לא רוצה לגור בסמוך לתחנה מרכזית".

פחות בנאדם, שניים

לבעיות הרבות שעלולות להיווצר בהקמת התחנה הזמנית, מתווספת לפי שטיבלמן סכנה בטיחותית. "אני הולכת למקום קיצוני אבל לצערי הוא אפשרי, של פיגוע, למשל", היא אומרת. "אם חס וחלילה זה קורה, אפקט הפגיעה הוא חד משמעית עצום בגלל שמדובר במקום מאוכלס. אני התנדבתי שנים במד"א ונכחתי בכמה זירות פיגועים. אני יודעת במה מדובר. זה לא מצב מנותק מהמציאות. רק בשנה האחרונה היו שני פיגועים בעיר. יש בית ספר בקרבת מקום, בית ספר נוסף מערבית לכאן וגני ילדים פרטיים. זה לא מקום לתחנה מרכזית.

"יש לנו יציאה אחת מהמתחם. ברגע שיקרה חלילה מקרה, שבו תושבים יצטרכו לפנות את האזור, כפי שהתבקשו בנווה גן במבצע 'צוק איתן', התושבים לא יוכלו להתפנות. יש כביש אחד בלבד עם תנועה שגם במצב רגיל היא לא זורמת. איך אנשים ברי דעת יכלו לחשוב שהצירים פה מספיק גמישים להכיל תחנה מרכזית?".

לא מנחמת אותך העובדה שמדובר בתחנה זמנית? 

"זמנית, של לפחות ארבע שנים. מה יקרה, למשל, בעוד שנתיים, כשיתקיימו בחירות, וברוורמן לא ייבחר בשנית? יכול לבוא ראש עירייה חדש ולהחליט שכרגע הוא לא ממשיך את הבנייה. זה יכול להתעכב לעוד המון שנים. הרי התחנה הזאת תוכננה כבר ב-2007. מהלך כזה מחייב חשיבה לטווח רחוק. צריך להסתכל על הסטטיסטיקה שפורסמה לאחרונה, המורה שציר גיסין הוא אחד מהצירים עם הכי הרבה תאונות דרכים במדינת ישראל. התחושה היא שמזלזלים בנו ובחיינו, שאומרים, גם ככה הכביש הזה רווי בתאונות, בואו נוסיף עוד כמה על הדרך. פחות בן אדם, פחות שניים, לא נורא".

לתושבים חורה מאוד גם נושא תהליך קבלת ההחלטה. "מחליטים על משהו שרווי בעיות תנועתיות בלי להתייעץ ולעדכן את התושבים", טוען סידון. "נכנסים למסלול אל־חזור. כי על התכנונים כבר שילמו כסף, והכול תחת הכסות שזה זמני. מעבר לכך יש שני נושאים משניים: החניון המדובר וגן פרטי, שממוקם ממש בסמוך לתחנה. הגן קיבל רישיון עסק מהעירייה, ועכשיו היא פוגעת בו, כי לא ברור מי ירצה לרשום את הילד שלו לגן שנמצא בתוך תחנה מרכזית".

יש טענה שהתושבים באם המושבות יוצאים למאבקים לעיתים תכופות מתוך תחושה שמגיע להם יותר. סידון: "יש בעיר 50 שכונות. באם המושבות החדשה יש המון תושבים ויש צורך בכל שטח ציבורי. המצב פה רע ואנחנו נלחמים בכל פעם שיבנו לנו מקומות לרווחת התושבים, כמו טיפת חלב, מבנים לתנועות נוער, מעונות יום וכדומה. אנחנו בסופו של דבר דורשים את מה שמגיע לנו. מכל השטחים בעיר החליטו להפיל עלינו את זה פה".

אתם מפנים את כל הכעס שלכם לעירייה. ניסיתם לקבל ממנה תשובות?

שטיבלמן: "אני לא מאמינה במלחמות, אני בגישה של לבוא ולדבר, אבל לצערי אין עם מי. התבקשנו לפנות בכתב למהנדסת העיר וכך עשינו, בנוסף לפנייה לברוורמן ולגורמים נוספים. אף אחד לא הגיב. אפילו תשובה לאקונית כמו 'פנייתכם התקבלה' לא קיבלנו. זה מקומם".

סידון מוסיף: "מי שמקבל את ההחלטות האלו הם לא אנשים שמשתמשים בתחבורה ציבורית או שמבינים בתחבורה, אלא כאלה הנמצאים בחלונות הגבוהים ומרשים לעצמם להפיל עלינו החלטות לא ברורות".

הזמן אוזל

בזמן שהתושבים ממתינים לתגובה מהעירייה, תושבים אחרים מהשכונה, המקורבים לראש העירייה ברוורמן, מנסים ליצור פגישה בין הצדדים על מנת להגיע להסכמות. "אני יודע שהמצוקה שלנו הגיעה ללשכה שלו, זה כמובן מכניס ללחץ את כל המערכת כי שכונת אם המושבות היא כוח אדיר", אומר שטרק.

"פנו אלינו גם בניסיון לקבוע פגישה עם מהנדסת העיר. אנחנו בעד אבל אנחנו רוצים תשובות מיידיות. מה שלא יקרה, אני לא מוכן שבתוך כמה חודשים אני אמצא את עצמי גר בדרום תל אביב".

שטיבלמן מוסיפה: "יש לנו פחות מ-30 יום להגיש ערר על הניסיון להפקיע חלק מהאזור, שנמצא בבעלות פרטית ומיועד להפוך לחניון לרכבים כבדים. אז אני לא יודעת אם וכאשר תהיה פגישה, אבל לנו הזמן אוזל". מה השלב הבא במאבק שלכם?

שטרק: "אנחנו נעשה כל מה שצריך. נצא להפגנות, נגייס עוד ועוד תושבים ונבעיר את העיר. אם צריך, אנחנו מוכנים ללכת עד הכנסת, להגיע לשר התחבורה ולשר הפנים, עד שיבטלו את רוע הגזירה. אני מחכה שמישהו יקום ויגיד 'חבר'ה טעיתי'. אם לא ישנו את המהלך, נשתמש בכלי הדמוקרטי ונבוא בחשבון עם נבחרי הציבור ביום הבחירות, הלא כל כך רחוק".

מלבד תמיכה מהתושבים, עולות הצעות למיקומים חלופיים לתחנה?

סידון: "במקום תחנה מרכזית אחת, תל אביב וחיפה בחרו אחרת, ויש להן כמה מסופים. עלו הצעות שגם בפתח־תקוה יהיו מספר מסופים במקומות מרכזיים. חלק מהאנשים העלו את תחנת הרכבת בקרית אריה כאופציה, או את תחנת סגולה שלטעמי היא פחות נוחה".

מעיריית פתח־תקוה נמסר בתגובה: "בתקופת ההקמה של התחנה המרכזית החדשה נדרשה הקמת תחנה זמנית, קרוב ככל הניתן לתחנה הנוכחית, כך שהמשתמשים הרבים יוכלו להמשיך בשגרת חייהם ללא שינויים בקווי האוטובוסים. לצורך כך, אותר מגרש בבעלות העירייה, שיוכל להכיל בצורה ראויה ונוחה את פעילות התחנה הזמנית, זאת לאחר שנשקלו מספר חלופות שנדחו בשל המרחק מהתחנה המרכזית, או גודל לא מספק של מגרש. ראוי לציין כי העירייה והחברה לפיתוח עובדים במקביל על הקמת חניון לרכבים פרטיים מהצד השני של רחוב גיסין, שיוכל לשרת את באי המסעדות, אולם השמחות ובאי התחנה הזמנית, ואז גם יתווסף מעבר חציה ורמזור חדש לחציה בטוחה של הכביש.

"כל האוטובוסים ייסעו דרך רחוב המכבים חזרה לצומת אורלוב דרך בר כוכבא, למעט המטרונית (האוטובוס המפרקי של הקו "דן 1") המגיעה מרחוב פינסקר. היציאה מהתחנה והחזרה יהיו דרך רחוב בר כוכבא, על מנת שהעומס המתווסף לרחוב גיסין יהיה מזערי ככל האפשר".