צילום: גיל לרנר

ב־30 השנה האחרונות היא שיחקה בשלל הצגות, סרטים ומופעים, זכתה בפרסים יוקרתיים על תסריטים שכתבה, אולם שלומית טריגר־הגואל תיזכר בעיקר בזכות תפקידה כבובה "קשת" בתוכנית המיתולוגית "קשת וענן" של הטלוויזיה החינוכית. כיום היא מנהלת במקלט קטן את תיאטרון החובבים "הספסל" בראש העין, ומנסה להגשים עבור אחרים את החלום להיות שחקנים. 

טריגר־הגואל הפציעה על המסך בשנות השמונים. היו אלה הימים שבהם שלט בישראל רק ערוץ אחד, עם 90 אחוזי רייטינג, כך שההצלחה היתה מובטחת לכל מי שהופיע בו. ב־1979 סיימה היא את לימודי המשחק ב'בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי' וניגשה לאודישן ראשון בטלוויזיה הלימודית. "לא סיפרתי לאף אחד שאני הולכת לאודישן ל'קשת וענן'. הודיעו לי שהתקבלתי וזו היתה בשבילי התרגשות עצומה", היא מספרת. "צילמנו הרבה תוכניות, אבל זה שודר רק כמה שנים אחר כך. כלומר, במשך כמה שנים בכלל לא ידעתי איזו הצלחה הולכת להיות לתוכנית הזאת".

התוכנית, ששודרה בין השנים 1983־1986, כללה 31 פרקים ששודרו במחזוריות וריתקו את ילדי ישראל למסך. מטרתה היתה לימוד של חודשי השנה וההלכה היהודית באופן מקורי: שתי בובות, שאותן גילמו הגואל והשחקן רמי ברוך ("ענן"), שמתעוררות לחיים בכל פעם שה"אבא" שלהן אסף (ניקו ניתאי) עוזב את החדר. את החיות קיבלו השניים בעזרת התוכי "שן", שהיה מתריע בכל פעם שניתאי היה חוזר. והשאר היסטריה.

"עד היום עוצרים אותי אנשים ברחוב ואומרים לי 'גדלנו עלייך'", מספרת השחקנית. "זו היתה הפעם הראשונה שעבדתי בטלוויזיה, שאז היתה צעירה, ולכן זה היה משהו חדש וייחודי עבורי. אלה היו חבלי לידה ונהניתי מאוד. היו לי פרטנרים נפלאים. רק היום אני רואה איזו השפעה היתה אז לטלוויזיה הלימודית".

את עדיין בקשר עם המנחה ניקו ניתאי (אסף)?
"כן, הוא ביים אותי ואת רמי ברוך בתיאטרון 'הסמטה'. עשינו שם שלוש הפקות, ששתיים מהן הוא ביים. יש לו היום תיאטרון שנקרא 'קרוב' בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב והוא ממשיך לעשות חיל".

אולי תגלי לנו: האם התוכי בתוכנית באמת דיבר או שהוא דובב על ידי אדם?
הגואל צוחקת, מחייכת, מהססת, ואז חושפת: "התוכי לא באמת דיבר. זה היה הבמאי ג'קי ברקן. זו היתה הקלטה. התוכי היה מזן של תוכים שלא מדבר".

בעוד ניתאי נמוג מתרבות המיינסטרים, עם ברוך התמונה היתה שונה. השחקן המוכשר עלה לכותרות בתקופה האחרונה אחרי שקרא להחרים את היכל התרבות באריאל ובקריית ארבע, משום שהם נמצאים מעבר לקו הירוק. "אני חושבת שזה עניין אישי ולא קבוצתי, כמו שהבחירות הן אישיות ולא כלליות", אומרת טריגר־הגואל על צעדיו של שותפה לתוכנית המיתולוגית. "אני חושבת שאנשים שווים בכל מקום, לא משנה איפה הם גרים, מגיע להם תיאטרון ואין שום סיבה לא לתת להם את זה. הממשלה הקודמת שלחה אותם, ולכן הם צריכים לקבל תרבות כמו כולם. אני לא מביעה ביקורת על ברוך. כל אחד עושה לפי ראייתו. לדעתי צריך תיאטרון בכל מקום, גם בקו הירוק וגם מחוצה לו. צריך להשאיר את התרבות מחוץ לפוליטיקה".

החינוכית חייבת להשתנות
תוכנית פולחן נוספת של החינוכית בה השתתפה טריגר־הגואל היתה "פרפר נחמד", אותה הנחתה יחד לסירוגין עם דודו זר, עוזי חיטמן ז"ל, וכמובן איך אפשר בלי בץ, עוזה, שבי ונולי. "זו היתה תקופה כיפית. פרפר נחמד היתה תוכנית מאוד פופולרית בקרב ילדים והורים. היה אז רק ערוץ אחד וכולם ראו את התוכנית. זה היה ניסיון נחמד פתאום לדבר לבובות, זה היה עבורי כמו לדבר לילדים", היא מספרת.

הטלוויזיה החינוכית, שבה עבדה הגואל שנים ארוכות, נמצאת בימים אלה בעיצומה של מחלוקת בדבר המשך דרכה. הערוץ, שבמקור אמור היה לשדר תכנים לימודיים, הפך למקבץ של תוכניות אקטואליה כדוגמת "ערב חדש" ו"עושים סדר". כיום, כשלכל זאטוט יש ערוץ משלו, דומה שהחינוכית איבדה את ההצדקה לקיומה.

"אנשים פוגשים אותי ואומרים לי שאז, בשנות השמונים, היו תוכניות נפלאות וחבל שאין כאלה גם היום", היא אומרת. "אני חושבת שכן צריך להשקיע בתוכניות טובות וחינוכיות לילדים, כמו שהיו אז, ולכן דווקא עכשיו חשוב שהטלוויזיה החינוכית תמשיך לפעול ולייצר. היום, בעידן של הרייטינג והערוצים המסחריים, התוכניות לילדים הפכו למשהו אחר. המשימה בתקופה ההיא היתה שהדור הצעיר ילמד ויתחנך, והיום חושבים יותר על כסף. בגלל זה אומרים לי 'היום אין תכניות כאלו יותר'. זה חסר לאנשים".

לראיה, למרות כל השנים עדיין זוכרים אותך מתוכניות הילדים בהן השתתפת.
"אנשים עוצרים אותי מדי פעם ברחוב, זוכרים ומזכירים. אם לא אשתנה בצורה קיצונית אז כנראה שימשיכו לזהות אותי. היתה פעם בחירה בפייסבוק של תכניות החינוכית הכי פופולריות, ויצאנו במקום גבוה".