ורד צבי, אחות מכבי שירותי בריאות בראש העין, נדהמה לגלות שענבר דוידיאן (30), תושבת העיר בחודש השמיני להריונה, העלתה עשרה ק"ג בתוך שבועיים. צבי זיהתה מיד שמדובר ברעלת היריון והצילה את חייה. דוידיאן ילדה בן בניתוח קיסרי ולשניהם שלום.

הכול החל כשנכנסה דוידיאן לחודש השמיני להריונה הראשון והרגישה כי משהו אינו כשורה. בשבעת החודשים של ההיריון היא הקפידה על בדיקות שגרתיות, על תזונה נכונה ואפילו על אימונים ובהם הליכות ופילאטיס, אבל בחודש השמיני הרגישה דוידיאן כובד לא מוסבר. "שמתי לב שהתנפחתי מאוד", היא אומרת. "היו לי בצקות ברגליים ולא הצלחתי לסבול שום מצב ־ לא עמידה, לא ישיבה ולא שכיבה. פשוט לא סבלתי את עצמי".

צבי ודוידיאן. סוף טוב הכול טוב | צילום: מכבי

דוידיאן ניגשה למרפאת מכבי בעיר, נכנסה לחדר האחיות ופגשה שם את צבי, אחות שעובדת במקום 27 שנים. היא סיפרה לה על הקשיים שהיא חווה בשבועות האחרונים במסגרת ההיריון ועל התסמינים שמפריעים לה. צבי החלה מיד בבדיקות מעקב ובכללן מדידת לחץ דם, בדיקת חלבון בשתן ושקילה.

כשעלתה דוידיאן על המשקל כדי לבדוק אם חלה עלייה או ירידה גדולה היו שתיהן המומות מהתוצאה: המשקל הראה עלייה של עשרה ק"ג מאז הפעם האחרונה שנשקלה. "ביקשתי מוורד שתבדוק שוב את המשקל כי זה פשוט לא הגיוני", אומרת דוידיאן. "כל ההיריון הייתי מודעת מאוד לתזונה שלי ולמשקל. נדהמתי לראות עלייה גדולה כל כך בתקופה קצרה כל כך".

צבי הבינה מיד שהבעיה אינה בתזונה של דוידיאן וכי העלייה במשקל מעידה על בעיה חמורה. "באותו הרגע הבנתי שזה כנראה רעלת היריון שגורמת לבצקות ולנפיחות, ולכן ביקשתי ממנה לגשת מיד למוקד הנשים של מכבי ברעננה", מספרת צבי.

ואכן, היא ניגשה למוקד הנשים ועשתה שם עוד כמה בדיקות. הן העידו על הפרעה בתפקודי הכליות, והרופא אישש את חששה של צבי. דוידיאן הובהלה לבית החולים לזירוז ולהכנה ללידה מוקדמת. "כשהרופא אמר לי את זה לא עיכלתי", היא מספרת. "ההיריון היה תקין לחלוטין, ופתאום מדברים על לידה מוקדמת, חודש לפני המועד המתוכנן. נלחצתי מאוד, אבל הבנתי שהעובר ואני בסכנה וחייבים להישמע לרופאים".

לאחר יממה דרמטית של טיפול ברעלת ושל ייצוב מדדים נותחה דוידיאן בניתוח קיסרי וילדה בן בכור בריא. צבי, אם תהיתם, דאגה להתעדכן בפרטים. "אני משתדת להתקשר לכל מטופל שמגיע אליי ויוצא מפה להמשך בירור, או אם מדובר במקרה חריג, ולבדוק מה שלומו", היא מציינת. "אני מרגישה שזה חלק בלתי נפרד מהאחריות שלי כלפי המטופל".

דוידיאן לא ראתה באכפתיות שנהגה בה צבי ובדאגה שהפגינה כלפיה דבר מובן מאליו. "התרגשתי כל כך שהיא דאגה להתקשר ולבדוק מה קורה לי", היא אומרת. "בזכותה התינוק ואני ניצלנו, ואין לי מספיק מילים להודות לה".