טל נבו. צילום: דובר צה"ל

טל נבו (21)

ככה החל הכול: לפני שמונה שנים, בהיותה בת 13, הייתה טל בחופשה עם משפחתה. באחד הבקרים היא ניסתה לקום ממיטתה אבל לא הצליחה. גם ניסיונותיו של אביה לסייע לה לעמוד כשלו. המצב הלך והחמיר ולווה בחוסר תחושה באיברים וקושי בהפעלת איברים שונים כמו הידיים. המשפחה המבוהלת החליטה לנסוע מיד למרפאת חירום, ושם לא הצליחה טל אפילו לשבת.

היא הובהלה לבית חולים ושם בדקו אותה. האבחנה הייתה שהיא לוקה במחלה נדירה שאין לה מרפא (וגם האבחנה הזאת אינה ודאית). היא שכבה בבית החולים שניידר חודש שלם, ונוסף על הכול סבלה גם מכאבי ראש. לאחר מכן עברה לתל השומר לשיקום ילדים ובמשך שלושה חודשים, חמישה ימים בשבוע, נכללו בסדר היום שלה ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפולים ולימודים אשר החליפו את הלימודים בבית הספר.

לאחר שנה וחצי בערך אמרו לטל "להסתדר לבד" ושחררו אותה לביתה, אף שלא היה נגיש לכיסא גלגלים. היא הייתה צריכה ללמוד מחדש ללכת ולהפעיל את גופה, שכן הגוף פשוט שכח איך עושים זאת. בהתחלה היה קשה מאוד לעכל את המצב ולהכיר בסיטואציית החיים החדשה כמובן, אבל לאחר תקופה קצרה הבינה טל "שזה מה יש" וצריך להתמודד עם זה.

גם בתיכון הקשו עליה ולא אפשרו לה ללמוד בכיתה שלא צריך לעלות או לרדת במדרגות כדי להגיע אליה. למרות זאת סיימה טל בגרות מלאה בהצטיינויות והרחבה בתעשייה וניהול. את התחום המשיכה ללמוד במסגרת עתודה בי"ג וי"ד. טל המשיכה בלימודיה משום שרצתה לקבל אישור להתנדב לצה"ל, והיא אכן השיגה אותו בשנתה הראשונה בעתודה.

מדוע זאת הייתה שנה מיוחדת? ב־24 בדצמבר הוכיחה טל לעצמה ולעולם, שוב, שאם רוצים מספיק גם משיגים. היא החלה קורס קצינים מיוחד למתנדבים ולאנשים שהתגייסו לאחר גיל 30. "הקורס היה יוצא דופן", היא אומרת. "הדבר הכי מדהים שעשיתי בחיים שלי". החוויה המיוחדת הזאת – קורס שמשתתפים בו בני 30 ומעלה עם ילדים בני 18 – הייתה מדהימה מבחינתה, והיום היא מפקדת על שמונה חיילים.

מה את מאחלת לעצמך לשנה הבאה? "יש לי עוד תשעה חודשים לשירות החובה ושנה לקבע. הייתי רוצה להמשיך להתקדם במערכת הצבאית ולעשות תואר. לאחר מכן מה שיבוא. ההשכלה בתעשייה וניהול מעניינת אותי כתחום קורץ ופופולרי מאוד בעולם ההייטק, אבל הכי חשוב מבחינתי הוא להמשיך להילחם ולזכור שהמאבק הפנימי הוא המשמעותי ביותר".