גדעון והב עם בתו. צילום: יוסי דמארי

גדעון והב, אב לשלוש בנות ובן מראש העין, הלך לעולמו השבוע בטרם עת בגיל 60 ממחלה קשה. והב היה דמות מוכרת ואהובה בעיר עוד מימי ילדותו ופטירתו היכתה בכאב רב את בני משפחתו ואת חבריו.

"גדעון היה מילדי הפרחים של שנות ה-70", מספר אחיינו אביתר עמרם. "הפשטות שלו חיברה בין דורות. איש של עשייה, איש של אדמה, מלח הארץ. הספונטניות שלו הובילה את חבריו לחוויות בלתי נשכחות בכל רחבי הארץ. בקסם ובחיוך שלו כבש כל בן אנוש ובכל יום הצטרפו למעגל חבריו אנשים מכל גווני הקשת. להיות איתו בכל רגע ובכל מפגש התלווה באושר אין סוף".

חבריו מספרים כי גם ברגע משבר, גדעון לא הפסיק להיות האופטימי של החבורה ואף נהג לצחוק על כל צרה. "גם בזמן מחלתו הוא היה המרגיע, המחבק והמעודד של מבקריו הרבים בהומור שחור שאופיינו לו ולחבריו. חיוכו וצחוקו המתגלגל נתנו את התשובה לכל מכאוביו. גדעון השאיר אחריו אישה נערצת ומוערכת שהלכה איתו וליוותה אותו לאורך כל חייו. 3 בנות חייל מטובות בנות ישראל, בן חייל מלח הארץ. הוא השאיר אחריו אבא, 3 אחים, אחות ונכד קטן. השאיר רבים ממכריו, חבריו ומשפחתו. נותר חלל ענק בלב ובנשמה אשר יתקשו להתמלא לאחר מותו".

גדעון והב (באמצע) עם יוסי דמארי ומשה יעקובי בימי הזוהר. צילום: באדיבות יוסי דמארי

אחותו, רבקה עמר, ספדה לו: "גדעון יקר. בשעה עצובה וכאובה זו אני יושבת וכותבת מספר מילים לזכרך. היד רועדת, העין דומעת והלב ממאן להאמין שאותך הובלנו למנוחת עולמים. גידי עברת שנה של מכאובים וייסורים של מחלה שאין לה מרפא ומזור, אך האמנו וקיווינו שיבוא יום של ניסים שתתרפא מכל מחלואיך. אך התרופה פסחה מעליך.

"גידי בשנה הזאת זכית לקרב ולהדק קשר נפשות של חברים ומשפחה, לקרב ולחזק קשר בין אדם לבורא עולם בזכות התפילות של תינוקות של בית רבן ועל כך אנו אומרים לך תודה.

"גידי במשך עשרת החודשים האחרונים המחלה הארורה שכרסמה בך בגוף לא זה בלבד שלא אבדת תקווה, אמרת שהכל בסדר עם החיוך והצחוק שנטע בנו תקווה. ליווינו אותך למנוחת עולמים בתחושה של חוסר צדק, שלא הספקת להשלים את מחצית מכסת החיים. אני מאמינה ובטוחה שיושב אתה יחד עם האוהבים והנאהבים שאותך אהבו תחת כסא הכבוד וכאן אני נפרדת עם הרבה אהבה וגעגועים".

גדעון והב ז"ל. צילום: באדיבות המשפחה

יוסי דמארי, אחד מחברי שלישיית ילדי הפרחים שכללה גם את משה יעקובי, סיפר: "מה לא עשינו ביחד. אהבו אותנו בכל המקומות. רק לצחוק, אני עוד לא מעכל שהוא איננו, לא יוצא לי מהראש. בתקופת ילדי הפרחים הלכנו למועדונים, היינו עושים שטויות, מפגשים חברתיים, אוהבים לצחוק. כל מיני הרפתקאות, טיולים בכל הארץ. היינו הולכים לים, שותים בירה בחוף גורדון, נוסעים לאילת, לים המלח. לא היתה פעם שהוא היה נראה לא בסדר או שידר משהו לא בסדר, גם ברגעים הקשים".

יהי זכרו ברוך.