סגן א'. צילום: דובר צה"ל

סגן א', תושב העיר בן 21, יסיים בימים הקרובים את מחזור 138 של קורס החובלים היוקרתי. הוא התחיל אותו בצוותא עם כ-90 חיילים נוספים, אך הוא נמנה על כ-30 בלבד מתוכם שיזכו גם לסיים אותו.

הוא גדל בפתח תקוה ועבר בגיל 4 לראש העין. למד בישיבת בני עקיבא בגבעת שמואל, ולו אח ואחות שצעירים ממנו "ובעזרת השם גם הם יעשו קריירה צבאית", הוא קובע.

מה גרם לך להגיע דווקא לחיל הים? גדלת בשתי ערים ללא חוף ים.

"לא שאפתי להגיע לשם ספציפית מלכתחילה, אבל אבא שלי שירת ביחידת המסתערבים במשך שנים רבות והיה חשוב לי למלא גם תפקיד משמעותי. עשיתי יום סיירות והגעתי לקורס חובלים. היום אני לא מצטער לרגע".

הקורס המוערך אורך כשנתיים וחצי מאתגרים ותובעניים הכוללים מספר שלבים בדרך לתפקיד הפיקודי הנכסף. כמו יתר בוגרי הקורס, גם א' התחיל אותו בשלב הימ"פ (ימאות ופיקוד) שאורך כשלושה חודשים ומטרתו למיין ולהכשיר את הצוערים לאתגרים והקשיים שבים. לאחר מכן, עוברים הצוערים שלושה חודשים נוספים של הכשרה מקצועית ועיונית כבסיס לתפקידי הפיקוד אליהם הם מיועדים בסופו של דבר בכלי השיט הגדולים.

בתום שני שלבים אלו, הגיע א' למגמת צוללות אליה שאף, ולמד במשך כחצי שנה צוללנות בסיסית. בהמשך למד כשמונה חודשים לתואר ייחודי במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, ולאחר מכן הגיע לשלב יעודי שטח שאורך כחצי שנה ובו שובץ לתפקידים משמעותיים יותר בתוך הצוללת.

מה היה הרגע הקשה ביותר בקורס?

"הרגע הכי מאתגר, אקרא לו כך, היה דווקא בשלב הימ"פ המוקדם. הגעתי כתלמיד תיכון מבית הספר בגיל 18 לאחר טירונות בסיסית לשלב מאוד אינטנסיבי. לא היתה לי זיקה לים עד אז, וזה היה פער משמעותי בשבילי. הייתי צריך להכיר מושגים שלא שמעתי עליהם ולהתגבר על קשיים שלא חוויתי מעולם. להיות בים מטלטל, לשחות באמצע הלילה ועוד".

לא חשבת לפרוש באותו רגע? לא אמרת 'למה אני עושה את זה לעצמי'?

"בכל מקום חדש שאתה נמצא עולות ספקות, אבל לכל אורך הקורס העבירו לנו את המשמעות העצומה של להיות חייל בצה"ל, ובאמת ובתמים, במשך כל הקורס הייתה בי תחושת שליחות. הים הוא גורם משמעותי למדינה בטח בתקופה הנוכחית. אז תמיד היו חששות אבל לעולם לא חשבתי לפרוש או לוותר".

הגעת לקורס ישר מהתיכון, צעד שפחות מקובל בציונות הדתית. בדרך כלל בתום הלימודים הבוגרים מעדיפים להמשיך למכינה קדם צבאית או ישיבת ההסדר. מדוע?

"אני חושב שזה בא מהבית. גדלתי על הצבא, בבית בו אבי שירת בתפקיד מרכזי ביחידה מובחרת, כשגם היום הוא איש שירות הביטחון, וחיכיתי מאוד לשירות שלי. אני יכול לומר שבישיבה תמכו בי ודחפו אותי להצליח בכל צעד".

מלבד הקורס הארוך והמאתגר, מוצא א' זמן גם לזוגיות, לימודי משניות והעברת פעולות בסניפי בני עקיבא בראש העין בהם גדל.

איך מוצאים זמן לכל זה?

"אני מאמין שכשצריך לעבוד עובדים ובשבת נחים. לכן בשבתות כמעט ולא למדתי לימודים מקצועיים למעט מקרים חריגים והתמקדתי בלימודי המשניות, וכשאתה בבית תמיד אפשר ללכת לסניף להעביר פעולות".

אתה חושב שלתנועת הנוער ואולי גם לעיר ראש העין עצמה, היה חלק בהתהוות שלך כקצין בחיל הים?

"בגלל שלמדתי בתיכון בגבעת שמואל, לא יצא לי להיות הרבה בראש העין. אבל אני חושב שעצם העובדה שהייתי מדריך בבני עקיבא בעיר, ועד היום אני מרצה ופעיל שם, זה משהו שמפתח מאוד. אני רואה את תפקידי כמדריך שם, בתור ההתנסות הראשונה שלי עם פיקוד. מבחינתי זה יושב על אותה משבצת".

אתה רואה את עצמך ממשיך לקריירה ארוכה בצבא?

"לא אומר שזה לא על הפרק, אבל זה קצת רחוק ממני. כרגע אני חתום לעוד 5 שנים כשהחתימה הבאה, של פיקוד צוללות, היא משמעותית יותר ולטווח של 10 שנים".

מדוע לדעתך ישנם קצינים דתיים רבים בצה"ל אבל מעולם לא היה רמטכ"ל דתי?

"אני לא חושב שיש מניעה בין כיפה לדרגים בכירים יותר. גם קצינים חובשי כיפה וגם כאלו שלא, משרתים את המדינה ומוכנים להקריב את חייהם עבורה. אני לא אומר שאני מחכה לרמטכ"ל דתי כי מבחינתי כולם מצוינים, אבל אולי בגלל שהמגמה בה חיילים מהציונות הדתית רוצים למלא תפקידים מרכזיים החלה רק לפני מספר שנים, זה עוד יגיע".  

יש סיכוי שנשמע עליך בתור הראשון?

"זה עדיין מוקדם, אבל אם כן, אני אשמח מאוד".